החלטה בתיק בש"א 8821/05

בפני בקשה להארכת מועד לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף.

1.        פסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף ניתן בע"א 8083/02 ביום 10.8.05 בנוכחות בא כוח המבקשים. בא כוח המבקשים נתפס לכלל טעות בכך שהניח כי המועד האחרון להגשת הבקשה לדיון נוסף הוא 15.9.05. מסקנה זו התבססה על ההנחה המוטעית כי תקופת הפגרה אינה באה במניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף. לטענת בא כוח המבקשים, העתירה לדיון נוסף מעלה שאלות עקרוניות ולמבקשים ייגרם נזק חמור אם היא לא תתברר לגופה. עוד מציין בא כוח המבקשים כי בתקופה הרלבנטית הוא סבל מכאבי גב קשים ונאלץ להעדר ממשרדו כשבועיים שלושה.

2.        הארכת מועד לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף טעונה "טעם מיוחד". הווי ידוע, כי אמת המידה שננקטה לעניין זה היא מצמצמת וקפדנית במיוחד. זאת, לאור טיבו וטבעו של הליך הדיון הנוסף, אשר סדרי הדין בו נקבעו מתוך מטרה כי ההליך יתקיים ויסתיים תוך פרק זמן סביר. אכן, לעיתים טעות שבדין עשויה לגבש את אותו "טעם מיוחד" הנדרש על פי תקנה 4 לתקנות סדרי הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984. זאת, באותם מקרים בהם מסתבר ממכלול נסיבות העניין כי עוצמת הפגיעה בצפיות בעל הדין האחר ביחס לסופיות ההליכים היא פחותה, או כאשר חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה מצדיקה כי אינטרס זה יגבר על ציפיות הצד האחר. עם זאת, הגישה הבסיסית, שהיא כאמור קפדנית ומצמצמת, החלה על בקשה להארכת מועד לדיון נוסף, עדיין שרירה וקיימת והיא בגדר הכלל המרכזי החל בעניין כל אימת שלא הוכח קיומן של נסיבות כאלה.

3.        יישום עקרונות אלה על הבקשה שבפני מחייב את המסקנה כי דין הבקשה להידחות. בא כוח המבקשים לא הצביע על אותן נסיבות העשויות ללמד כי עוצמת הצפייה לסופיות ההליכים אצל המשיבה היא פחותה. האיחור בהגשת העתירה לדיון נוסף אינו איחור של מה בכך. כמו כן, הבקשה אינה מצביעה על נסיבות מיוחדות העולות כדי "טעם מיוחד" ועל כן מצדיקות להיעתר לבקשה. המבקשים מיוצגים על ידי עורך דין, אין מדובר במקרה של מצוקה כלכלית וכן ההליך הוא הליך אזרחי ולא פלילי (השווה לנסיבות בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון פ"ד נד(4) 702). אוסיף, כי גם סיכויי ההליך אינם תומכים בהיעתרות לבקשה. העתירה לדיון נוסף מושתת על שתי טענות עיקריות הנוגעות לאופן בו נעשה חישוב סכום הפיצויים שנפסק למבקשת; האחת, גריעת עשר שנים מתוחלת חייה עקב היותה מעשנת "כבדה", והשנייה, קביעת סכום בלתי מתאים לסעודה. אשר לתוחלת חייה של המבקשת, הסוגיה לא נדונה לגופה בפסק דינו של בית המשפט זה שכן בית המשפט מצא כי אין הדבר מצדיק את התערבותו. בנסיבות אלה, אין כלל הלכה אשר יצאה מבית מדרשו של בית משפט זה אשר ניתן לדון בה בפעם נוספת במסגרת הליך של דיון נוסף. אשר לקביעת סכום הסיעוד, לא מצאתי כי פסק דינו של בית המשפט נשוא הבקשה לדיון נוסף יצר בעניין זה הלכה חדשה בעלת חשיבות מיוחדת או קשיות או שהיא עומדת בסתירה להלכה קודמת. לבסוף אוסיף, כי בבקשתו המקורית להארכת מועד, טענת בא כוח המבקשים בעניין המחושים בגבו לא נתמכה באסמכתאות כלשהן ועל כן אף בה לא ניתן היה למצוא טעם מיוחד המצדיק העתרות לבקשה. בתגובה שהגיש בא כוח המבקשים לתגובת המשיבה הוא צירף, באיחור ומבלי לקבל את רשות בית המשפט, אישור רפואי לפיו הוא אכן סבל מכאבי גב בתקופה הרלבנטית וקיבל טיפול רפואי בביתו. בנסיבות העניין, לאור סיכויי ההליך, איני רואה שיש בתגובה זו לשנות את החלטתי לעיל.

התוצאה אפוא היא, שהבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' בחשון התשס"ו (3.11.2005).

                                                              שושנה ליבוביץ

                                                                     ר ש מ ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: